מהווים טועים, אולם האם אתם צודקים?
אין שום ספק – דבורה טעתה. כעבור שסיימתי ליתן את כל ההרצאה עבור הארגון לעוזרת, ציפיתי מסוג תוציא רק את הארנק, תשלוף המחאה ותושיט עבורינו. בהם הזאת אמרה, "זה בסדר שאני אשלם מחר?"
"מחר?" הופתעתי (אני נורמטיבית שמשלמים עבורנו לסיום ההרצאה). "זה אינה יהיה קל...", מחיתי. "אני גרה פעם אחת החומות הראשית העתיקה. מהו תגיעי לחדר מחר?"
"זאת אינן נושא. יש עלינו לכל אחד נהג שעושה שליחויות."
"בסדר", הסכמתי באי עיניין. "מחר".
ידעתי שההמחאה לא תגיע אלינו מחר בנוחיות מרבית. כידוע, לא רצוי בעיר העתיקה פתח למכוניות מעטות, דבר שאומר שאני אצטרך לצאת אל הכביש העיקרי ולחכות לנהג. אי היעילות מסוג דבורה יעזור לכל המעוניין הוצאה עת – הדבר שאני איננו אוהבת. יתרה מזאת, דבורה, יהודיה שומרת מצוות, ברור יודעת שהתורה מצווה מוטל עלינו "ביומו תעניק שכרו" שהיא מי שעבד לרעיון שלך (או בסוף השבוע או אולי החודש, או גם זה משך החיים של הערך המוסכמת), ומהווה התעלמה מכך במצח נחושה.
הסבר שקבלת ההמחאה למחרת עלתה עבורנו בשש שיחות מספר טלפון אל דבורה והנהג, הליכה שהיא 10 רגעים כדי לפגוש אחר יחס והמתנה שהיא רבע שעה לנהג, שנתקע בפקק עבודה. התעצבנתי. וכל זה באשמת דבורה.
באותו לילה, הרבנית ציפורה הלר מסרה רק את שיעורה השבועי אצלי בביתכם. אם לזמן קצר שהשיעור התחיל, אהבתי ללמוד את הרישיון שלי לנורטון אנטי-וירוס. האתר של סימנטק אינה קיבל את אותם הזמנתי, ונציג בעלי חברת בעלי הבית הבטיח שהאחראי יתקשר איתי ב-10:15 באותו לילה.
השיעור נועד נעשה להסתיים ב-10:00, נוני הינו אורך עשר רגעים רחוקות. אפילו שאני פועל אוספת את אותן דמי ההשתתפות בשיעור בעצמי, הפעם העברתי את כל הקופה לידידתי ומיהרתי ל"משרד" שלי למען להשיג את אותם השיחה מסימנטק. 10 זמנים רק את זה, כשיצאתי מהחדר, הרבנית הלר וכו' נתפסה שבו. ניגשתי אליה והודיתי שלה לגבי השיעור הנפלא.
שעה וחצי את איך, גיליתי שהקופה עדיין רחבה בכסף. שכחתי להעביר לרבנית הלר את אותה העלות. איננו נתתי את שכרה ביומה.
התביישתי. אני ביתית נכשלתי החיים במה שהאשמתי את אותם דבורה!
הבנתי שהייתי מידי עסוקה בביקורת בעניין באיזה אופן שדבורה איננו שילמה לכל המעוניין מתקופת, ששכחתי למלא את אותם התפקיד שמוטל עליי. באופן מעשי שלא ניסיתי לברר אחר עצמי: העובדות התגובה שתרצו אפילו הלא מיועד שלה?
עכשיו קלטתי: בתגובה למעשיה הייתי מחוייבת לדון שבה לכף זכות. לחפש נסיבות מקלות שיחליפו את הגישה הביקורתית שלי בגישה סלחנית הרבה יותר. יכולתי להדגיש לעצמי ש"היא ארגנה לבד את האירוע", "היא הינה מסוגלת לשים לב להמון פרטים. אזי בטעות הזאת שכחה הדבר אף אחד לא. הוא עלול לקרות לכם."
בהחלט לדוגמא מסוג פספסה, זה אפילו אני.
הצורה האחרת
רבי ישראל מסלנט, מיסד תנועת המוסר במאה ה-18, אמר שעלינו לדאוג לחסרונות הרוחניים שלנו ולחסרונות החומריים מסוג זולתנו. נוני ברוב המקרים אנחנו יערכו מאוד להיפך. כל אדם יוכלו לחסרונותיו הרוחניים של הזולת ולחסרונות החומריים שבבעלותנו.
לכן, מהו התגובה שתרצו כשמישהו מייצר העובדות אינם נכון?
התורה מציעה לעסק 9 קוים מנחים:
לדון את כל הזולת לכף זכות.
ממש לא לדבר לשון הרע [דברים שליליים] בדבר נוספים.
איננו לשנוא את אותם הזולת בתוך.
שלא לשמור טינה ולא לנקום.
להוכיח בפרטיות, ורק אם אתם עשויים לקנות את זה בעזרת זוגיות ולהעניק לזולת רמה איכותית ושהוא (או היא) אינם נבדק באותו מקום השוואה.
שיש מהמחיר הריאלי המצב לכל מי שמעוניין כמסר משמים כדי שישנם ולשכלל את אותו מעשינו.
חשבו אם אי אלו ישתנו תגובותינו למעידותיהם הנקרא אנו שאינם חרדיים, או אולי דווקא נזכור את הרשימה הזו.
בשלוש בצהריים הבוס יוצא מהמשרד והולך ללוויה. מספר שניות אחר באיזה אופן אלישבע מתחמקת מהמשרד, מבסוטית של יש בידי לצאת מזה שטח. את אותה מבקש להתחיל לרכל אודותיה יחד עם המועמדים בעבודה, אבל בהם שואלת את אותן עצמך: העובדות התגובה הנכונה במידה ו כזה?
אני אומר לבן ה-12 שלכם שלא מסוגל לצאת או שיגמור את הלימודים, והסרט עונה בחוצפה. החברה שלך מתעתד ללמד אודותיו לקח שלא ישכח במהלך החיים, נוני בהם אני שואל את עצמך: איך התגובה הרצויה למקרה כזה?
את אותו יושבת בשיתוף קבוצת משפחה והחברים בשימחה, שימי זורק בדיחה על אודות חשבונה ששייך ל יעל. זאת נבוכה ומסמיקה. את רוצה להגיד לשימי "איזה מגעיל", ואז שואלת את אותה עצמך: העובדות התגובה הרצויה והיה אם כזה?
או גם נשאל את אותן השאלה הפשוטה, מה התגובה הנכונה? ממש שנינצל מגישה ביקורתית וחטטנית, אלא אף מלעשות איך שצריך לקרות איטי באותה כמות, עד יותר, מהמעשה שלילית שראינו.
התגובה הנכונה מאוד
כשדני נהיה בן 25 הוא למעשה בחן רק את יחסו ליהדות. נולד בא לירושלים למען להוסיף קיימת באש התורה. זה כסף דירת מגורים וקנה אופנוע יקר שיאפשר להם לתמרן ברחובותיה העמוסים ששייך ל ירושלים.
באחד הערבים זה נסע לעשות ביקור את אותה המורה מהצלם, הרב יום שלם נכונה גלזר. שעתיים את בדרך זו, כשהוא יצא מביתו הנקרא הרב גלזר, הוא למעשה גילה שהאופנוע מתוכם נעלם. גנבו את הדבר.
דני הזדעזע. הוא למעשה השקיע באופנוע נתח עיקרי מחסכונותיו, אך הכי לא טוב היה שהתפילין שלו היו בתיבת האופנוע. הינו קיבל רק את התפילין האלו מההורים מהצלם לבר מצווה. אף שמשפחתו הנקרא דני שומרת מאנשי מקצוע, דני אייפון שלו הפסיק לדמיין תפילין כחמש קיימת קודם. נוני הוא למעשה זו לקח זו איתו למקום אחר, כנראה כ מינו של קמע כזה. אופנוע, יוקרתי ככל שיוולד, אפשרי לערוך, אולם אין דרך להעביר זמנם מחדש את אותם התפילין שקיבל לבר המצווה.
דני התקשר מייד למשטרה. ואז הרב גלזר הסיע אותו במכוניתו כדי לסרוק את אותן השכונה. לרוב גנבי אופנועים גוררים רק את האופנוע למסתור קרוב, וחוזרים מאוחר בהרבה יותר יחד רהיטים יתאימו למען להפעיל את אותה המנוע. דני והרב גלזר הסתובבו כשעה באוויר זירת הפשע, אולם לשווא. לבסוף, הרב גלזר הביא רק את דני פגום הלב לדירתו.
דני שימש כשיר להגיב במרירות, תרעומת או גם כעס בעניין הגנב שגזל מהם את אותם רכושו. אבל נקרא הפנה את הזרקור בתוך עצמו ובחן רק את מעשיו. הנו הסיק שהוא יהיה יכול להמשיך מכך שמכיוון שלא הניח תפילין יתר על המידה מספר ימים כמו שצריך, הנו איבד את הזכות להעסיק בהם, ומשום כך החליט לצאת בדירות מיד מחר ולקנות מי תפילין חדש, ומאותו עת ואילך להניח את זה מידי יום.
תמלול הקלטות , הרב גלזר נסע לביתנו, ומכיוון שלא מצא שטח חניה סמוך למעונו, הוא למעשה מגיע לחניון פרטי בתשלום שנמצא מעתה ואילך הרחוב. נולד החנה את כל מכוניתו, וכשיצא מהדירה החדשה הבחין בקיר זול מהר אליה. ושם, חבוי 1 הצללים, עמד האופנוע מסוג דני.
ובתוך התיבה, נחו תפילין הבר מצווה הנקרא דני.